בהלת הקורונה תשאר עמנו כנראה עוד זמן רב, אבל צריך כבר עכשיו לדעת, שכל העובדות לא תתגלנה לעולם, משום שמדובר כנראה במשהו הרבה יותר גדול מ"סתם וירוס דמוי שפעת שהתפרץ בסין".
בשלב זה (21.2.2010), עדיין לא ברור מדוע הסינים התייחסו לנגיף שנראה כמו נגיף רגיל של שפעת, בצורה כל-כך חמורה, עד-כדי גרימת הפסדים כספיים עצומים ומתקפות בלתי פוסקות על מדיניותה והתנהלותה.
הספקולציות לגבי מקורו של נגיף הקורונה החדש COVID-19 החלו לצוץ כבר מתחילת המשבר בתחילת חודש ינואר, אך לאט לאט גם התקשורת ה"רגילה" מתחילה לפרסם תאוריות אלו.
כך למשל ב-15 בפברואר פורסם במס' עיתונים, ביניהם "ישראל היום" ו"דה-מרקר" הידיעה הבאה:
עד כמה ידיעות אלו נכונות קשה לדעת, אבל עצם זה שהעיתונים מפרסמים זאת, וזה לא בא מ"אתרים קונספירטיביים" שמייצרים "פייק ניוז", אומר שאלו השערות הגיוניות, אם-כי מוקדם עדיין לדעת אם הן נכונות.
ה"חשש" מפני פייק ניוז עולה גם בקרב העיתונות הממסדית, למשל בחדשות ערוץ 12 בתחילת פברואר:
הידיעה לפיה נגיף הקורונה איננו נגיף "בר", אלא יציר מעבדה, היתה באוויר כבר זמן מה, והנה רשת לגיטימית מדרום-קוריאה מפרסמת ב-15.2.2020 ש"מדענים סינים אומרים שיכול להיות שנגיף הקורונה הגיע ממעבדה ממשלתית שעושה ניסויים בווהאן".
החשש מפני שמועות שווא הגיע אף לעיתון המקוון של "דוקטורס אונליין", אשר מספרים על פרסום בעיתון הרפואי הנחשב The Lancet על מחאה של רופאים ומדענים נגד תאוריות קונספירציה שמופצות בכל אמצעי המדיה הקיימים, ואשר משייכות את הנגיף למעבדה בווהאן.
האם יש קשר בין נשק ביולוגי לבין חיסונים?
ובכן, מסתבר שיש בהחלט קשר בין המשבר הנוכחי לבין חיסונים, ולאו דווקא מהצד שנראה טריביאלי לכולם - "יוצרים פאניקה כדי שתהיה דרישה גבוהה לחיסונים שתיכף אחת החברות תייצר, ותעשה הרבה כסף!".
בשנות השבעים ובתחילת שנות ה-80 נתבעו רבות מחברות התרופות ע"י אזרחים שנפגעו מחיסון ה-DTP (שהוכנס לישראל כ"חיסון המשולש" בשנת 1975). רוב יצרניות החיסונים, שלא הצליחו להרוויח כסף כתוצאה משולי-רווח נמוכים ופיצויים שנאלצו לשלם לנפגעי החיסונים, הפסיקו לייצרם ופנו לקונגרס באיום שהן יפסיקו לפתח ולייצר חיסונים אם לא תהיה להן הגנה כנגד תביעות מצד האזרחים. הנשיא רייגן, בלחץ לובי חזק שכלל את נציגי חברות התרופות, רופאים ומדענים ואירגוני הורים, חשש להתפרצות מגיפות כתוצאה מהפסקת מדיניות החיסונים, וחתם בשנת 1986 על "חוק פיצוי נפגעי חיסונים" (National Childhood Vaccine Injury Act (NCVIA) of 1986) לפיו לא ניתן לתבוע את יצרניות החיסונים על נזקים בריאותיים של החיסונים שה-CDC ממליץ לשימוש. כלומר, בניגוד לכל מוצר אחר בעולם, יצרניות החיסונים פטורות מ"אחריות-יצרן" על מוצריהן. הסיבה לכך היתה מעט יותר עמוקה – החשש באותו זמן היה מפני מלחמה ביולוגית מול ברית המועצות, והנשיא רייגן חשש שאם חברות התרופות תפסקנה לייצר חיסונים, לא יהיה אפשרי לייצר חיסונים באופן מיידי ובכמות גדולה במקרה של התקפה ביולוגית על ארה"ב.
במשפט שהתקיים כמה שנים לאחר מכן, נקבע ע"י בית המשפט העליון שלחברות התרופות יש חסינות בפני תביעות גם כאשר ברור שאפשר היה לתכנן את החיסון כך שיהיה בטוח יותר.
ברור לכל שברגע שהקונגרס האמריקאי הסיר מחברות התרופות כל אחריות על החיסונים, הוא ביטל בכך את כוחות השוק אשר בדרך כלל מבטיחים את בטיחות המוצרים שהחברות מייצרות, ואכן המחוקק היה מודע לכך, והעביר אחריות זו למשרד הבריאות האמריקאי (HHS). החוק חייב את הממשל לבדוק היטב את בטיחותם של החיסונים, לבצע מחקרים שעוקבים אחרי תקלות בטיחות ותופעות לוואי, לדאוג לשיפור מתמשך בתהליך אישורם, הפצתם, הובלתם, סימונם, איחסונם וכמובן בטיחותם, ולהוציא בכל שנתיים דו"ח מסכם המתאר את כל הפעולות הנ"ל.
האם עמד הממשל בהוראות החוק? ממש לא!
בעתירה בשם חופש המידע שהגיש עורך הדין רוברט קנדי ג'וניור בחודש אוגוסט 2017, ביקש קנדי לקבל לידיו את הדוחות הנ"ל, שאמורים היו לצאת בכל שנתיים במשך כמעט 30 שנה, החל משנת 1989.
אחרי 10 חודשים ותביעה משפטית על התעלמות מהבקשה, התקבלה סוף-סוף התשובה: שום מסמך כנ"ל לא נמצא! כלומר, למרות החוק המפורש, לא נכתב ולו דו"ח אחד ע"י משרד הבריאות האמריקאי על בטיחות החיסונים במשך כמעט 30 שנה.
כאמור, במשך מספר שנים לאחר פרסום החוק, אפשר היה עדיין לתבוע את חברות התרופות, אילו רק היתה אפשרות להוכיח ש"היצרנית היתה יכולה לייצר חיסון בטוח יותר". במשפט שהתקיים בשנת 2011 כנגד חברת תרופות הכיר בית המשפט העליון בארה"ב בקביעת הקונגרס ש"חיסונים הם לא בטוחים באופן בלתי נמנע" ("Vaccines are unavoidably unsafe", כלומר "אי-אפשר לייצר חיסונים בטוחים"), ולכן לא ניתן לתבוע את יצרני החיסונים ולא אף אחד אחר, כולל אלו שאישרו את החיסון, אלו שמוכרים אותו או אלו שמזריקים אותו. הממשל האמריקאי ייסד קרן שתפקידה לתת פיצוי לנפגעי-חיסונים. על כל מנת חיסון שניתנת לילד או מבוגר, 0.75$ הולכים לקרן הזאת. כאשר בזריקת חיסון אחת יש 3 או 5 מנות של חיסונים שונים, מקבלת הקרן 0.75$ על כל אחת מהמנות.
חתימתו של הנשיא רייגן על חוק החיסונים 1986 גרמה לכך שהחיסונים הפכו למוצר- ללא- אחריות- יצרן עבור עשרות מיליוני תינוקות וילדים מידי שנה, ועבור חברות התרופות למנוע צמיחה אדיר, (למשל לחברת Merck)[1], ולכן לחברות התרופות יש מניע חזק לייצר עוד ועוד חיסונים. האם החוק אמנם השפיע על מספר החיסונים המומלצים (ובחלק מהמדינות "הנאכפים")?
להלן טבלת החיסונים הניתנים לילדים עד גיל 18, נכון לשנת 2017 בארה"ב. בישראל המצב מאד דומה, אם-כי השנים מעט שונות.
כפי שאפשר לראות, מספר החיסונים עלה באופן משמעותי, והרבה מאד חיסונים עתידים להיכנס לשגרת החיסונים בעתיד הקרוב.
כאמור, משרד הבריאות האמריקאי הוא זה שאחראי על בטיחות החיסונים ועל אישורם. בנוסף הוא אחראי על ניטור תופעות לוואי לאחר הפצת החיסון, ובאופן כללי תפקידו לדאוג לשיפור מתמיד הן ביעילותם והן בבטיחותם של החיסונים, וכל זאת כדי לשפר את בריאותם של אזרחי ארה"ב.
האם החיסונים שניתנים בארה"ב אכן בטוחים? החל משנת 1989 ועד 3.1.2019 שילמה הקרן לפיצוי נפגעי-חיסונים $4,099,185,250.92 דולר פיצויים לנפגעי חיסונים.
ואם אתם מעוניינים לקרוא קצת יותר על בטיחות החיסונים הניתנים לילדיכם ולכם - מוזמנים לקרוא את הגרסה הזמנית של הפרק על בטיחות החיסונים, כאן.
----------------------- [6] "לאחר ההורדה מהמדפים של ויוקס - תרופה שמכירותיה השנתיות הגיעו לכ-2.5 מיליארד דולר ב-2004 - החלה מרק להתמקד בשווקים מכניסים כמו סוכרת, איידס, סרטן וכולסטרול גבוה, כמו גם בתחום החיסונים. החברה מקווה כי החיסון לסרטן צוואר הרחם גרדסיל וגלולת סוכרת חדשה בשם ג'אנוביה יאוששו את הכנסותיה בעתיד." https://www.haaretz.co.il/misc/1.1122898
Comments